סמבוק הם קבוצה ראוותנית של שיחים המוערכים בשל פירות היער האכילים שלהם ובית הגידול של חיות הבר שהם יוצרים. הם נדירים יחסית כצמחי נוף, אם כי יש להם סגולות רבות שהופכות אותם לראויים לתשומת לב רבה יותר מצד גננים.
סקירת סמבוק
למרות שישנם מינים רבים של סמבוק ילידים הן בצפון אמריקה והן באירופה, מנקודת מבטו של גנן ישנם שני סוגים עיקריים.
לזנים המתוארים כחולים או שחורים יש פירות אכילים, אם כי עדיף לבשל איתם במקום לאכול אותם גולמיים, ופריחה לבנה שמנת גדולה ושטוחה. סמבוק אדום, לעומת זאת, אינו אכילה על ידי בני אדם (עלול להיות רעיל) ויש להם אשכולות פרחים חרוטיים.
סמבוק אדום מהווה נטיעת חיות בר נהדרת (הציפורים נהנות מהפרי) ונושאות גרגרי יער אדומים אטרקטיביים, אך בסך הכל יש להם מאפיינים נוי פחות רצויים ואינם נראים בדרך כלל במשתלות. הצורה המקסימה והפרי הטעים של הסמבוקים בעלי הפרי הכחול והשחור, הפכו אותם לבן הדודים הפופולריים יותר בקרב גננים, וכתוצאה מכך פיתחו כמה זנים בולטים. אגב, קבוצה זו של סמבוק מכילה גם סגולות רפואיות המוערכות על ידי צמחי מרפא שאינן מצויות בזנים האדומים.
הופעה
הסמבוק גדל בדרך כלל כשחיים נשירים גדולים בגובה שמונה עד 12 מטרים, אם כי לפעמים הם נראים כעצים קטנים בגובה של עד 20 מטרים.יש להם מראה שופע בסך הכל, אם כי יש אנשים המחשיבים את הרגלי הגדילה שלהם כקצת צנועים. העלים הגדולים והמחולקים והקליפה המנומרת מאוד מושכים, אבל הפרחים העצומים, שקוטר יכולים להגיע עד שישה סנטימטרים, הם המופע העיקרי יחד עם הפרי הצבעוני.
שימוש בנוף ותנאי גידול
סמבוק מצוינים כמין גדר חיה לא רשמי, אם כי בדרך כלל הם לא נחשבים לשימוש בגדר חיה גזוזת. הם משגשגים בשמש חלקית, מקבלים שמש מלאה באקלים קריר, אבל בדרך כלל מתרעמים על מקומות עם חום קשה אחר הצהריים. הם זקוקים ללחות קרקע מתונה כדי לצמוח היטב, אבל הם סובלניים לתנאי ביצה, מה שהופך אותם לבחירה מצוינת עבור מקומות רטובים שבהם מינים רבים אחרים ייכשלו.
זנים
ישנם מספר זנים משופרים שכדאי לנסות בין המינים השונים בכחול ושחור.
- ליופי השחור יש עלווה סגולה כהה ומהממת ואשכולות פרחים בעלי גוון ורוד.
- לסמבוקים מגוונים יש דוגמה של פסים לבנים וירוקים על העלים.
- לצ'ינטה יש עלווה מחולקת דק דמוי שרך בהשוואה למין הבסיסי.
- יורק ידועה בפרי הגדול והטעים במיוחד שלה.
תחזוקה
יש לספק השקיה שבועית. עם זאת, סמבוק שנשתל במקומות רטובים לעולם לא יזדקקו להשקיה כלשהי.
המטלה העיקרית האחרת היא פשוט לתת להם גיזום שנתי. זה נעשה בצורה הטובה ביותר בסתיו, מיד לאחר נפילת העלים. אולי תרצו לדלל חלק מהגידול הצפוף במרכז, אבל רוב הגננים מוצאים שהשיח נראה טוב יותר אם הענפים הארוכים נקצרים באופן משמעותי מדי שנה.זה בסדר להמריא עד 25 אחוז מאורך הענפים.
מזיקים ובעיות אחרות
סמבוק מועדים למספר מזיקים ומחלות, אם כי לעתים נדירות הם מהווים בעיה משמעותית בנוף הביתי - ואלה שמופיעים אינם ניתנים לתיקון בקלות על ידי גננים בחצר האחורית. טחב אבקתי הוא אחד הנפוצים ביותר והוא קשור בדרך כלל לשיחים שנשתלים בצל רב מדי. הם גם רגישים מאוד לנמטודות, אז הימנעו מלשתול אותם בכל חלק בחצר שבו אתם יודעים שהמזיקים התת-קרקעיים הללו נפוצים.
חיות בר
אנשים רבים שותלים סמבוק במיוחד כמקור מזון לציפורים וחיות בר אחרות. כמובן, אם המטרה שלך היא לאכול את פירות היער בעצמך, יצורים אלה יכולים להוות בעיה. זו בעיה לא קלה לפתרון, אבל ההימור הטוב ביותר הוא לשתול מספיק כדי לחלוק עם חיות הבר או לשמור את השיחים קטנים ככל האפשר עם גיזום ולזרוק רשת ציפורים מעל מספר שבועות לפני שהפרי מבשיל.
האבקה
אם יש לכם צמח בודד שמייצר פרחים יפים מדי שנה, אך מעט או ללא פרי, כל מה שחסר לכם הוא עוד שיח סמבוק שיספק האבקה צולבת. רובם פוריים חלקית מעצמם, כלומר הם יפיקו פרי בלי בן זוג אחר שיספק אבקה, אבל כל הסמבוקים מייצרים הרבה יותר טוב כשהם שותלים כזוג - או יותר טוב, כגדר חיה שלמה.
שיחי חצי פרא צבעוניים
מבחינה אסתטית, סמבוק הם ההפך מהמינים הקטנים והמסודרים שאנשים שותלים לרוב כגדר חיה, כמו עץ תאשור. אבל יש להם אישיות צבעונית שמתאימה מאוד לחלל הגן הנכון ומציעה פירות יער טעימים לקיץ כבונוס נוסף.
